הוא תורם לאווירה חיובית במשרד, לחיזוק קשרים וליצירת תרבות של עזרה הדדית – למה יצא לאופן ספייס שם רע, ואיך אפשר לתקן את הרושם?
חלל העבודה הפתוח (Open Space) סופג בשנים האחרונות ביקורת חריפה, אבל ניכר שהיא נובעת מחוסר הבנה.
טוענים, למשל, שהעבודה בחלל משותף גדול גורמת להסחות דעת, לפגיעה בריכוז ולאבדן הפרטיות. לפי מחקרים מסוימים, רוב העובדים מעדיפים לעבוד לבד או במשרד סגור עם 2-3 עובדים אחרים. מחקרים אחרים, לעומת זאת, מראים שקשה למצוא היום מחקרים אמינים, אז אי אפשר לדעת אם זה באמת משקף את עמדת העובדים בנושא.
טענה ידועה אחרת היא, שמקומות עבודה המשתמשים בארכיטקטורה משרדית פתוחה מפלים לרעה אנשים מופנמים, שלא אוהבים שמסתכלים עליהם כל היום, ואנשים שזקוקים לשקט כדי להתרכז בעבודה.
אבל אלה בבירור אנשים לא חברותיים, ולא מגיעה להם עבודה.
הבעיה העיקרית בהתנגדות לאופן ספייס היא שמדובר בפספוס של התמונה הגדולה. ממש כמו שהמהפכה התעשייתית הביאה לייעול שיטות הייצור, כך תורם בימינו האופן ספייס את תרומתו המהפכנית לשיפור שיטות העבודה בנות זמננו.
אם כך, למה שאנשים לא ירצו להיות חלק מהמהפכה הזאת? נראה שהאופן ספייס סובל מבעיה תדמיתית, והגיע הזמן לתקן אותה.
איך עוזר לנו האופן ספייס?
- הוא מביא לשוויון: כל העובדים נמצאים באותו מרחב
- הוא משפר את התקשורת: אפשר להיעזר במומחיות של כל עובד במשרד בכל רגע
- הוא מלמד אותנו לחלוק את המרחב זה עם זה (וזה עם כלבו של זה)
- הוא מחסל את הבדידות האורבנית, ובכך מוריד את אחוזי הדיכאון וההתאבדות
כל אלה יתרונות ידועים וברורים של האופן ספייס. אבל יש לו גם השפעות חיוביות נוספות ויתרונות פחות צפויים.
יתרונות מפתיעים
ראשית כל, עובדים רבים מדווחים על ירידה ברמות הסטרס עקב המעבר לאופן ספייס. הסיבה לכך פשוטה: בחסות ההמולה וריבוי הסחות הדעת, ערכים דורסניים כמו ״פרודוקטיביות״ ומושגים ארכאיים כמו ״זמן״ מפנים את מקומם לתרבות עבודה רגועה יותר, כי אף אחד כבר לא מצפה שתצליחו לעבוד יותר משתי דקות ברצף.
שנית, הציתות הכפוי לשיחות הטלפון האישיות של יתר עובדי המשרד מאפשר לכם להכיר אותם טוב יותר ולהיות מעורבים בחייהם האישיים, מה שהופך את סביבת העבודה לפחות מנוכרת ויותר פתוחה וחברית.
יש פה גם פן הישרדותי. כפי שלמדנו מסיפור מגדל בבל, סטארטאפים קורסים בגלל בעיות תקשורת. מוטב אפוא שכולם ישוחחו ללא הפסק. אחרת השפה תתפצל לשפות רבות וכתוצאה מכך איש לא יוכל להבין עוד את רעהו, החברה תיאלץ להיסגר ולפטר את כולם, המשקיעים יתאכזבו, וחבל.
יתרון נוסף: עלייתם של חללי העבודה הפתוחים מביאה את תעשיית ההייטק לספק עבודה לתעשיות אחרות, דבר המסייע לצמיחתם הכלכלית של בתי עסק רבים. אכן, זוהי שעתן היפה של חברות האלקטרוניקה המייצרות אוזניות עם סינון רעשים אקטיבי.
זה גם מיטיב עם העובדים: השימוש באוזניות איכותיות בכל שעות היום גורם להם להיראות מגניבים יותר, מה שמביא בעקיפין לעלייה בביטחונם העצמי.
תעשייה נוספת שפורחת בזכות האופן ספייס היא תעשיית הכירבוליות. טמפרטורת מיזוג האוויר במשרד אף פעם לא מתאימה לכולם. הפתרון עבור מי שסובל, ובעיקר סובלת, מהקור, הוא לעבוד עם שמיכה. למעשה, זו גם הזדמנות טובה להתחדש במעיל אופנתי. כן, אפילו בקיץ. כך, בזכות האופן ספייס, תעשיות שבעבר יכלו למכור מוצרים רק בחורף יכולות כעת לפעול בהיקף דומה לכל אורך השנה.
אך מעל לכל, מדובר בתופעה חברתית יפה ומרגשת: הריבים על המזגן מנכיחים את האינדיבידואליות של כל עובד ועובדת, ואת העובדה שמה שלא נעים לאחד מאיתנו יכול להיות נהדר בשביל האחר. בדרך זו, הם מנחילים לנו ערכים יפים כמו סובלנות ושיתוף פעולה, ואת העיקרון החשוב שהחזק שורד.
בפשטות, זו הזדמנות לחגוג את המגוון האנושי בחברה. נכון, אתן רועדות מקור, אבל אתן לומדות להתפשר במקום להפשיר, ובאיזשהו מקום זה מחמם את לכן הלב. מה עוד צריך? 💜 (שכבת בגדים נוספת).
לאור כל זאת, אופן ספייס הוא ללא ספק סביבת העבודה האידיאלית. וכשחושבים על העניין לעומק, הסיבה ברורה. איך אפשר שלא להסכים עם הרעיון הנאצל העומד בבסיסו: הסרת המחיצות בין בני אדם?
כך, בלי קיוביקלס, בלי מחיצות בין העובדים, הכל פתוח – מה יכול להיות יותר נכון מזה? המהפכה כבר כאן.
מקווה שהשתכנעתם, ואחד באפריל שמח.
אמת כל מילה.
אלופה